1. פסק דין חלקי זה ניתן בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבע למתן חשבונות. התביעה הוגשה במקור גם כתביעה כספית בסך של 200,000 ש"ח, אך בהמשך להחלטה מיום 2.1.13 ולהודעות באי כוח הצדדים בעקבות ההחלטה הנ"ל, ניתן פסק הדין בעניין מתן חשבונות בלבד.
2. מכתב התביעה עולה כי התובע סיפק לבנק מזרחי טפחות (להלן: "
הבנק") שירותים משפטיים שעניינם טיפול בחייבים שפיגרו בתשלומי המשכנתאות שנטלו, ובסוף שנת 2007 החליט התובע בעצה אחת עם הבנק, להעביר את כל התיקים הנ"ל לטיפולם של עורכי דין אחרים, כאשר אגב כך העביר התובע לטיפולו של הנתבע 101 תיקים. לטענת התובע, התיקים שהועברו לנתבע היו בשלבי טיפול שונים, החל ממעט תיקים בשלבי טיפול מוקדמים יחסית וכלה במספר תיקים גדול בהליכי גבייה מתקדמים, כשלעניין זה צורפה טבלה המרכזת את מצבם של כל התיקים שהועברו (נספח א' לכתב התביעה). עוד נטען כי בעת העברת התיקים סוכם בין התובע לנתבע בכתב כי בתוך עשרה ימים יסכמו השניים את שכר הטרחה המגיע לתובע בגין הפניית התיקים (נספח ב' לכתב התביעה), אך הנתבע התחמק מעריכת התחשבנות בעניין דמי ההפניה. כן עלה מכתב התביעה כי התובע והנתבע לא סיכמו בסופו של דבר את שיעור דמי ההפניה, אך לטענת התובע, דמי הפניה סבירים בנסיבות העניין הם כאלה שלא יפחתו מ- 20% מהסכום שגבה או יגבה הנתבע על חשבון שכר טרחה בגין התיקים שהועברו אליו בצירוף מע"מ. לפי כתב התביעה, על הנתבע לשלם את דמי ההפניה הנ"ל בהתאם להוראותיו של סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "
חוק החוזים") או מכוח הנוהג המקובל במקרה של הפניית תיקים של הבנק מעורך דין אחד למשנהו. לחלופין נטען כי בהימנעותו של הנתבע משלם לתובע דמי הפניה, התעשר הנתבע שלא כדין על חשבון התובע.
3. על רקע הטענות הנ"ל התבקש בית המשפט "לחייב את הנתבע להמציא לתובע דין וחשבון מפורט אודות כל סכום שגבה כשכר טרחה בכל אחד ואחד מהתיקים המופנים, אשר ייתמך בתצהיר ובהעתקי חשבוניות מס כחוק", וכן "לחייב את הנתבע להמציא לתובע תדפיס פעולות מפורט המתעד את כל הפעולות שבוצעו על ידו בכל אחד ואחד מהתיקים המופנים".
4. בכתב ההגנה נטען כי אין בין התובע לנתבע כל יריבות ישירה, שכן מה שניסה התובע להציג בתביעתו כהפניית תיקים מיוזמתו של התובע, הייתה בפועל הליך רגיל ומקובל שבו הפסיק הבנק את ייצוגו על ידי התובע והעביר את הטיפול לנתבע. כמו כן נטען בכתב ההגנה כי הצדדים אכן הסכימו לנסות לערוך התחשבנות בעניין חלוקת שכר טרחת הכונס ועורך הדין בתיקים שבהם התובע היה מעורב, אך לא הגיעו להסכמות כלשהן, וגישושים מקדמיים אינם מקנים כל עילת תביעה לתובע כלפי הנתבע. טענה נוספת בכתב ההגנה היא כי הסמכות הבלעדית להכריע בנושא שכר טרחת כונס הנכסים נתונה לראש ההוצאה לפועל, כאשר במקרה של החלפת כונס, ראש ההוצאה לפועל מוסמך וצריך לפסוק את אופן חלוקת שכר הכינוס. לחלופין נטען כי גם אם קיימת עילה כלשהי להתחשבנות בין הצדדים, הרי שקנה המידה הנכון והראוי לעשותה הוא לפי העבודה היחסית שבוצעה, וניתן יהיה לעשות זאת רק לאחר סיום הטיפול בכל התיקים.
בנספח א' לכתב ההגנה ישנה התייחסות של הנתבע למצבו של כל אחד מהתיקים שהועברו אליו, ובגוף כתב ההגנה ניתנו מספר דוגמאות לתיקים שלגביהם טען התובע כי נותרו רק פעולות מועטות לבצע, בעוד שלטענת הנתבע, התובע לא ביצע בהם פעולות משמעותיות ולעיתים אף טיפל בהם באופן לקוי וגבה בגינם שכר טרחה שלא כדין. לגבי המכתב אשר צורף בנספח ב' לכתב התביעה נטען כי חתימתו של עו"ד פרום על מכתב זה שניסח התובע מבטאת אך ורק את קבלתם הפיזית של התיקים, ולכל היותר הסכמה לנסות לבצע התחשבנות כוללת לאחר שהנתבע ילמד בפירוט את מצב התיקים.
לאור הטענות הנ"ל התבקש בית המשפט לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות ובהעדר סמכות של בית המשפט לפסוק בנושאים של שכר טרחת כונס, לחלופין להורות כי כל ההתחשבנות תבוצע רק לאחר סיום הטיפול של הנתבע בכל התיקים, ובכל מקרה לדחות את התביעה לגופו של עניין.
5. התובע עצמו ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית של עובדת ממשרדו, הגב' ברוריה לפידות. עו"ד גדעון פרום ועו"ד גדעון ענתבי הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירות נגדיות, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.
דיון
6. התנאים שיש להוכיח לצורך קבלת סעד של מתן חשבונות נקבעו בפסיקה. ראו לעניין זה בין היתר ע"א 127/95
מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ
נא(4) 337, בעמ' 344:
כדי
שהתובע
מתן
חשבונות
יזכה
בצו
בשלב
הראשון,
עליו
להוכיח קיומם
של
שני
תנאים
:
ראשית
עליו
להראות
קיומה
של
מערכת
יחסים מיוחדת
בינו
לבין
הנתבע
המצדיקה
מתן
חשבונות
(ראו
רע
"
א
5064/90
סאסי
נ'
ארזה
ת
.
ר
.
ז
בע"מ
בעמ' 132). שנית
עליו
להוכיח
ולו
לכאורה
כי קמה
לו
זכות
תביעה
לגבי
הכספים
אודותיהם
הוא
מבקש
לקבל חשבונות... (ע
"
א
4724/90
א
.
ש
.
ת
כספים
בע"מ
נ'
בנק
המזרחי המאוחד בע"מ,
בעמ' 584).
אם
התקיימו
תנאים
אלו,
ובהיעדר
סיבה אחרת המצדיקה
הימנעות
ממתן
חשבונות
- כגון
חיסיון
או
היעדר
הצורך בחשבונות
לצורך
הבירור
הכספי -
ייתן
בית
המשפט
צו
למתן
חשבונות
."
7. התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התנאים הנ"ל, וזאת כפי שיפורט להלן.
8. אין חולק כי הועברו לטיפולו של הנתבע תיקי גביית משכנתאות של הבנק שהיו קודם לכן בטיפולו של התובע או מי מטעם משרדו. מכתב ההגנה עצמו עולה כי הצדדים הסכימו לנסות ולערוך התחשבנות בעניין חלוקת שכר טרחת כונס ועו"ד בתיקים שבהם היה התובע מעורב והועברו לטיפולו של הנתבע (סעיף 7). כך גם הודה המצהיר מטעם הנתבע, עו"ד פרום, בחקירתו הנגדית כי הוא יודע שאירית מהבנק "
אמרה שאנחנו צריכים לדבר עם נטוביץ' לבוא ולדבר אתו בעניין שכר הטרחה. אני יודע שזה נאמר, בוודאי" (פרוטוקול הדיון בעמ' 61 ש' 17).
9. כמו כן אין חולק כי עו"ד פרום חתם על מכתבו של התובע מיום 6.12.07 שכותרתו "העברת תיקים" (ת/1 ונספח ב' לכתב התביעה) ובו צוין כי מועברים אל משרדו של הנתבע 104 תיקים בצירוף חומר נוסף הנוגע לתיקים אלה ו"
מוסכם בינינו כי תוך 10 ימים מהיום יקבע שכר הטירחה אשר נקבל מכם בגין בתיקים הנ"ל". בכתב ההגנה נטען כי חתימתו של עו"ד פרום על המסמך מבטאת אך ורק את קבלתם הפיזית של התיקים או לכל היותר הסכמה לנסות לבצע התחשבנות כוללת בין הצדדים לאחר שהנתבע ילמד בפירוט את מצב התיקים. ואולם, מתצהירו של עו"ד פרום עולה כי המכתב ובו הסעיף הנ"ל לא נחתם כלאחר יד, אלא רק בעקבות התייעצות עם הנתבע שאישר את נוסח הסעיף (סעיף 9 לתצהיר). מסעיף זה ומהאמור בתצהירו של עו"ד פרום עולה במפורש כי הנתבע הכיר בזכותו של התובע לקבלת שכר טרחה בגין התיקים המועברים והתחייב להגיע להסכמות עם התובע בעניין זה תוך פרק זמן קצר של 10 ימים ולא רק בסיום הטיפול בכל התיקים.
10. אמנם כפי שעולה גם מטענות התובע, שיעור שכר הטרחה שהתובע זכאי לקבל לא סוכם בסופו של דבר בין התובע לבין הנתבע. אלא שבשלב זה של תביעה למתן חשבונות, די בכך שהנתבע קיבל לטיפולו תיקים אשר טופלו קודם לכן במשרדו של התובע ובהסכמתו של הנתבע לתשלום שכר טרחה לתובע בגין תיקים אלה, כדי לבסס קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים וזכות תביעה לכאורית לגבי הכספים שעל אודותיהם מבקש התובע לקבל חשבונות.
11. בסיכומי הנתבע נטען כי משלא הוסכם בין הצדדים על סכום או שיעור מדויק של שכר הטרחה המגיע לתובע, הרי שלא התקיימה דרישת המסוימות הנדרשת לצורך כריתת הסכם מחייב ולכן לא הוכחה עילת תביעה חוזית של התובע נגד הנתבע, ולו לכאורה. ואולם, משלא הציג הנתבע בפני בית המשפט את הסכם שכר הטרחה שנכרת בינו לבין הבנק, אין לשלול בשלב זה את האפשרות שהנתבע הביע את הסכמתו במסגרת ההסכם עם הבנק לשלם לבא הכוח הקודם בתיק שהוא התובע בענייננו שכר טרחה בשיעור מסוים. בהקשר זה יצוין כי התובע הציג ראיות המעידות כי בהסכמים שנחתמו עם עורכי הדין האחרים שאליהם הועברו התיקים שטופלו קודם לכן במשרדו של התובע נקבע כדלקמן:
"במידה ונקבל ייצוג בתביעה שטופלה קודם לכן ע"י עו"ד מטעמכם, ינוכה משכה"ט המגיע לנו אותו שכ"ט שישולם או שיגיע לעוה"ד שטיפל בתיק קודם לכן ובכל מקרה לא נהיה זכאים לשכ"ט מעבר ל- 80% המגיע לנו עפ"י הסכם זה".
אף אם אין בסעיף הנ"ל או בסעיף אחר בהסכם בין הנתבע לבנק אשר לא גולה, משום התחייבות לשלם לנתבע שכר טרחה בשיעור מסוים, הרי שבנסיבות העניין, התובע הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי קמה לו זכות תביעה לכאורית לקבלת תמורה בגין התיקים שהועברו למשרדו של הנתבע. משאין חולק כי הנתבע בחר להמשיך ולטפל בתיקים שהועברו אליו, ולא הגיע להסכמות עם התובע בעניין שכר טרחתו בגין תיקים אלה חרף התחייבותו המפורשת של הנתבע או של מי מטעמו לעשות כן תוך 10 ימים - די בכך בשלב זה כדי לבסס זכות תביעה לכאורית, וזאת בין היתר בהתאם להוראות סעיף 46 לחוק החוזים, מכוח נוהג או בעילה של עשיית עושר שלא במשפט.
12. סעיף 46 לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".